שכונת עובדים בע נ' עו"ד צבי אנגלנד ואח'

החלטה

ההכרעה להלן נדרשת בבקשת המבקשת (הנתבעת מס' 3), לסילוק התביעה נגדה על הסף.

במסגרת דיון מיום 14.02.11, חזרו הצדדים על עיקרי טענותיהם בכתב לעניין הבקשה.

בהמשך לאותו דיון, לאחר פסק זמן שניתן לשקילה, התקבלה הודעת המשיבה 1 (התובעת בתיק העיקרי), כי היא עומדת על התנגדותה לבקשה, ובהתאם נדרשת הכרעה זו.

בתמצית אציין כי עיקר התביעה עוסקת במחלוקות שנתגלעו בין המשיבה 1, למשיב 2 (נתבע מס' 1 בתיק העיקרי), לרבות בשאלה האם המשיב 2 מחויב למגבלות חוזיות מול המשיבה 1, ובדגש לפעולות תכנוניות שהוא מקדם, לכאורה בניגוד להוראות חוזה.

המבקשת, כמו גם המשיבה 3, הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז צפון, צורפו כנתבעות פורמאליות כאשר לעניין המשיבה 3 אף הוסכם, לשחררה מדיונים.

זאת ועוד, במסגרת בקשה לצו מניעה זמני, ניתן צו מניעה אך ורק נגד המשיב מס' 2, האוסר עליו מימוש זכויות או ביצוע פעולות במקרקעין נשוא הדיון, לרבות על פי תוכניות הנמצאות בהליכים מקדמיים כאלה אצל המבקשת והמשיבה 3.

במסגרת כתב תביעה מתוקן שהוגש, מופנה סעד אחד ויחיד כנגד המבקשת, אשר נוסחו מצוי בסעיף 47.5 לכתב התביעה המתוקן:

"ליתן צו מניעה קבוע כנגד הועדה המקומית אשר ימנע ממנה לאשר כל בקשה להיתר בנייה מכח התכנית ו/או כל בקשה להיתר בנייה אחרת ו/או הקלה ו/או שימוש חורג בחלקה ללא קבלת הסכמת התובעת ו/או חתימתה על הבקשה להיתר הבנייה או הבקשה להקלה ו/או על בקשה לשימוש חורג" (להלן: "הסעד").

לטענת המבקשת בבקשתה הנוכחית, הסעד המבוקש אינו בסמכות בית משפט זה, אלא בסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים.

בנדון טוענת עוד המבקשת, כי המשיבה 1, הגישה בעבר עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים, למעשה, באופן חופף לענייני התביעה, עתירה אותה מחקה בהמלצת בית המשפט לעניינים מנהליים אשר הבהיר כי הסכסוך במהותו הינו סכסוך קנייני – חוזי, בין המשיבה 1 למשיב 2.

בהתאם, צירוף המבקשת כיום לתביעה האזרחית, מהווה ניסיון חוזר לצרף את רשויות התכנון להליך, ואין לתת לדבר יד.

עוד טוענת המבקשת, כי בהעדר עילה ויריבות נגדה, יש לראות את מהות התביעה כנגדה כניסיון להופכה לשומרת סף עבור המשיבה 1, להבטיח כי משיב 2 יקיים את צו המניעה הזמני, או בעתיד הקבוע, שהוצא ו/או יוצא כנגדו, בהתאמה.

בהקשר זה, מפרטת המבקשת כי מתן צו מניעה כנגדה, המונע דיון במתן היתרי בניה, מלבד שאינו בסמכות בית משפט זה, הרי הוא בגדר סעד בלתי סביר ובלתי ישים, כאשר למבקשת אין כל דרכים טכניות ואחרות להבטיח קיום הצו.

המשיבה, מס' 1 בתגובתה, טוענת כי המבקשת צורפה כנתבעת, לא בשל טענות לגופן כנגדה, אלא למען הסדר הטוב, תוך ציונה כנתבעת פורמאלית, ובמטרה להבטיח שהאחרונה תמנע ממתן היתרי בניה, למשיב 2.

המשיבה 1 מדגישה כי מבחינתה גם אין הכרח שהמבקשת תגיש כתב הגנה.

באשר לטענות בדבר חוסר סמכות עניינית, טוענת המשיבה 1, כי הסעד המבוקש אינו מכוון לתקיפת החלטה מנהלית של המבקשת, אלא כאמור הינו סעד פורמאלי למימוש וביצוע סעדים וצווים העומדים ביסוד התביעה כנגד המשיב 2, שהינם סעדים בין "אדם לאדם", במובחן מסכסוך בין אדם לרשות, וממילא אינו נכנס ככזה לרשימת הנושאים המנויים בסעיף 5 לחוק בתי המשפט לענינים מנהליים התש"ס, 2000 (להלן: " חוק בתי המשפט לענינים מנהליים"), והבאים בגדר רשימה סגורה.

לאחר עיון ובחינה, אני רואה לקבל את הבקשה לסילוק התביעה על הסף כנגד המבקשת;

כיידוע, בקשה לסילוק על הסף נבחנת, על פי הסעד המבוקש בכתב התביעה נגד אותו נתבע רלבנטי, ומתוך הנחה, שכל המופרט בתביעה יוכח כנכון.

בהתאם, בקשה לסילוק על הסף תתקבל ככל שיוכח, שגם אם כל המפורט בתביעה נכון, אין התובע זכאי לסעד הרלבנטי.